למה לשמור על מסגרת וספייס אישי – בריקוד ובזוגיות

129727485_4746247978783272_9036016965689327430_o

למה שמירה על הספייס האישי שלנו מעצימה לנו את החיבור הזוגי בריקוד ובזוגיות בכלל?

אריקסון בתיאורית הפסיכולוגית ההתפתחותית שלו אמר שאדם צריך להיות שלם ומגובש עם עצמו כדי שהוא יוכל ליצור חיבור זוגי משמעותי עם בן/ת זוג.
לרקוד בזוג אומר לרקוד יחד, אז מה לזה ולמרחב אישי ומה זו המסגרת הזו שאנחנו מדברים עליה?
 
בריקוד חלק מהגיבוש העצמי הזה זו הטכניקה והשמירה על מסגרת הידיים והגוף שלנו.
בריקוד אנחנו שומרים על הספייס שלנו, דרך הידיים ויוצרים את מה שאנחנו מכנים בריקוד "מסגרת". 
ככה אנחנו מצד אחד מגבילים את המרחק אליו הפרטנר שלנו יוכל להתקרב, ובו זמנים יוצרים חיבור חזק יותר.
 
כשאנחנו שומרים על המסגרת האישית שלנו, אנחנו יכולים להוביל ולעקוב אחרי הובלה הרבה יותר בקלות ולזוז יחד בהרמוניה.
ככה אנחנו לא "פולשים" אחד לאזור הנוחות של השניה ומונעים תאונות והתקלויות.
 
כשאנחנו לא שומרים על המסגרת הזו אנחנו צריכים להתאמץ בשביל ליצור חיבור ולזוז יחד.
כשהמסגרת לא נשמרת המרחק בין בני הזוג יהיה או קרוב מידיי ככה שהוא לא מאפשר הובלה נוחה, מצריך יותר מאמץ ומגביל את חופש הביטוי ועלולים להתקל זה בזו.
או שנהיה רחוקים מידיי ואז נרגיש שאנחנו רצים, מתאמצים, מפעילים הרבה אנרגיה כדי לנסות להשאר בחיסור וסנכון.
 
גם בזוגיות, יחד עם זה ששחשוב שיהיו לנו הרבה תחומים משיקים, חשוב שלכל אחד יהיו את תחומי העניין והעיסוק שלו ונדע לשמוע על המסגרת שלנו.
כשהמסגרת שלנו תהיה חזקה ובו זמנית מותאמת לפרטנר שלנו, אז הקשר יהיה חזק ועוצמתי ונוכל לנוע יחד בסנכון והרמוניה.
 
מעניין אותי לשמוע מה אתם חושבים על זה?
מזמינה אתכם לחשוב איך זה בא אצלכם ליידי ביטוי בחיים שלכם.
אם תרצו לשתף – אשמח לשמוע
בתמונה מגלגול חיים אחר, כי המסגרת עושה את ההבדל 😉